רבי אהרן
מז'יטומיר
תלמידו
המובהק של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, מושפע
מאד מדרכו בחסידות ומביא בספרו דברים רבים
ממה ששמע מפיו. גדול בתורה, ומטיף בתדירות
ללמוד תורה, מגיד נלהב ודרשן מופלא. בדרשותיו
השתמש בהרבה משלים קולעים ודוגמאות ממציאות
החיים. לאחר פטירתו של רבי זאב מז'יטומיר
בעל "אור המאור" נתקבל רבי אהרן במקומו בהשפעת
רבו רבי לוי יצחק מברדיטשוב
רבים
מחדושוו על התורה ושיחותיו בשבתות ובראשי
חדשים על פרשיות השבוע ומועדים נרשמו תוך דייקנות
קפדנית על ידי אחד מתלמידיו המקורבים, רבי
לוי מז'יטומיר. רשימות אלה לאחר שהוגהו בעית
נדפסו ע"י חתנו רבי מרדכי ומח תנו הנגיד
ר' יאקיר שמעון בספר "תולדות אהרן" ברדיטשוב
תקע"ז נפטר בכ"ו תשרי תקע"ז
על
האחדות
נשמות
ישראל הן למעלה אחדות אמיתית וכל אדם נקרא
מחצית, וזה מרומז במשנה המהלך בדרך יחידי היינו
אעפ"י שהולך בדרך השם כיון שהוא יחידי שאינו
מדבק לנשמת ישראל אינו כלום כי כל איש ישראל
הוא אות מהתורה נמצא אם מדבקין עצמן כמה נשמות
נעשה תיבה ואז הוא יכול להמשיך אורות עליונים
נוראים ונפלאים תולדות
אהרן חיי שרה
גאוה
וענוה
לפי
שמשה היה מבחי' דעת היה לו גודל השגה בגדולת
הבורא יותר מכל אדם אשר על פני האדמה, לכך
היה יותר עניו ויותר שפל מכל אדם, שהשיג
שנגד גדולת הבורא הוא הכל כאין וריק לכך
היה שפל באמת. וכמו ששמעתי מאדמו"ר הרב הגאון
הקדוש הטהור מ' לוי יצחק ז"ל אב"ד בק"ק בארדיטשוב
שאמר שזה הוא תימה למה בשליחות מצרים סירב
משה בשליחות המקום כדי שלא לקבל גדולה קודם
אחיו אהרן שהיה גדול ממנו. ובקבלת התורה
שנעשה רבן של כל ישראל ומחזי יותר כיהורא
לא סירב? ותירץ שמשה ראה שבאו כל ההרים הגבוהים
בשעת קבלת התורה ומאס בהם הבורא ובחר בהר סיני
יותר מכל הרים הגבוהים לפי שהוא יותר קטן מכולם
וגם התורה אינה מתקיימת אלא במי שמקטין ומשפיל
א"ע, לכך בחר בסיני. וזה ידע משה באמת בעצמו
שהוא יותר שפל מכל האדם שבחי' השפלות הוא
שסובר שבל אדם הוא יותר צדיק ממנו, ולכך תיכף
כשאמר לו הבורא לקבל התורה ציית ולא סירב
לו. וזה פירוש המשנה משה קיבל תורה, אך קשה קושיא
הנ"ל למה לא סירב? ותתרצת המשנה בעצמה 'מסיני'
כלומר מסיני למד דבר זה כמבואר שכ"ד הקדושים
ודפה"ח. נמצא משה היה בשפלות גדולה באמת וכשאדם
הוא בשפלות אינו יכול לעשות פעולה של גבהות.
ופעמים שצריך אדם להרים א"ע בגבהות כדי שיעשה
על ידי פעולת הבורא איזו מצוה או איזה קידוש
השם שזה הוא לא יוהרא ולא גאות ח"ו שמתרומם
רק בשביל כבוד הבורא. ממילא גם זו התרוממות
היא עבודת הבורא ולכך אמר הבורא למשה ואתה
הרם מטך היינו הנטיה שלך שאתה נוטה לתכלית
השפלות צריך אתה להתרומם את עצמך לעת עתה, כדי
שיתעבד הפעולה על ידך ועי"ז תוכל לנטות את ידך.
וזהו ונטה את ידך היינו יד הרמה שלך ובקעהו
שעי"ז תוכל לבקוע את הים שם
בשלח
גדלות
וקטנות
כשבא
צדיק לעולם במקום שיש שם נשמות שנפלו ממדרגותם
למטה והוא רוצה לקשר עצמו עמם ולהעלותן
למעלה, יש לו קצת סכנה שלא יגברו עליו ח"ו
וידיחו אותו גם כן למטה, לכך צריך זה הצדיק
שיבוא לגדלות; לומר שאין נאה לו להיות כמותן,
שאולי הייתי בדור צדיקים הייתי צדיק יותר,
לכך אין נאה לעשות כמעשיהן. וזה שנאמר ביהושפט
ד"ה ב' י"ז ויגבה לכו בדרכי ה', שבשביל דבר
ה' מותר לו לבוא לגבהות הלב, רק שבהגדלות
הוא ג"כ בסכנה שלא יהא נשאר ח"ו בגאות לבך, צריך
שיבוא תיכף לקטנות, ויאמר על מי אני מתגדל עצמי?
הלא אינם אלא כבהמה, מאחר שאין להם שכל ואם
אני נראה ראש עליהם? אבל על דור צדיקים מה
אני חשוב נגד צדיקים? וזה הדרך מרומז נח
איש צדיק תמים הי' בדורותיו פ ' רש"י יש דורשין
לשבח ויש דורשין לגנאי לשבח אולי היה בדור
צדיקים היה צדיק יותר וזוהי הגדלות ולגנאי
לפי דורו הוא צדיק ואולי היה בדור צדיקים
בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, וזוהי קטנות.
שתי הדעות שברש"י מפרשות הילוך של הצדיק, זה
אומר הילוכו בגדלות מטעם הנ"ל שלא יפול
מצדקתו וזה אומר הילוכו בקטנות שלא יהא
ח"ו בגאות. ולכך מדויקת הלשון יש דורשין אותו
קאי על הצדיק שבו היה הילוך זה ושתי הדעות הן
אמת, שצריך שתי הדרכים כנ"ל. הבורא ב"ה ברא
בעולמות גם גדלות וגם קטנות רק שבהעולמות ההילוך
הוא מקטנות לגדלות, שבאים בכל פעם למקום
גבוה יותר, ובאדם הילוכו מגדלות לקטנות כנ"ל.
וגדלות וקטנות הם בחינת יראה תתאה ויראה
עילאה שמיראה תתאה צריך לבוא ליראה עילאה.
ולפעמים כשהוא ביראה עילאה צריך לירד למטה
על דרך שכתוב והחיות רצוא ושוב, והיראה תתאה
הוא בדיבור שדיבור שהוא לשון מנהיג. דבר א'
לדור שמלך מנהיג מלוכה שלו על ידי הדיבור
ומדיבורו נופל יראה ועל ידי היראה בא לדבקות,
ולכך הקול שהוא וא"ו והוא דבקות מעוטף בדיבור,
והדיבור מנהיג האדם למדריגה יותר גדולה
ליראה עילאה, אבל צריך הפקירות לזה שיפקיר
עצמו ולהיות שפל בתכלית השפלות אז כשמדבר דיבורים
לפני הבורא ביראה, זה הדיבור מנהיג אותו
למקום גבוה יותר. וזה הוא פשוט שאם מדבר
דיבורים בלא יראה נדמה כבהמה כי איך זה אפשר
לדבר לפני המלך דיבורים של מלך בלא יראה?
ומאיש כזה אין לדבר אבל מי שיש לו שכל ורואה
גדלות הבורא ב"ה ומפקיר א"ע ומוסר נפשו בדברו
לפני הבורא, זה הדיבור מנהיג אותו למדריגות
גדולות שם נח
לימוד
התורה קודם ליראה
אי
אפשר לבוא לשום יראה רק על ידי לימוד התורה,
אעפ"י שבגמרא אמרו מכריז ר' ינאי חבל על
דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד, והיינו
שיקדים אצל האדם מידת יראה מקודם שזה הוא
שער ליכנס להתורה, הרי דיראה מוקדמת היינו
רק יראת עונש אפשר לאדם לירא קודם לימוד
התורה, אבל יראת רוממות הוא דוקא אחר לימוד
התורה שם בראשית
צמצום
כשהבורא
מוריד את שכלו למטה צריך לעשות כלי היינו צמצום
ולקבל את השכל, כי מחמת התפשטות השכל שהוא אין
סוף אי אפשר להעולמות לקבל את השכל בלי שום
כלי רק על ידי צמצום שהוא כלי יבולים
העולמות לקבל שכל הבורא. למשל באדם המחשבה
היא אין סוף כי בכל עת ובכל רגע הוא מחשבה אחרת
ואין המחשבה עומדת על מקום אחד אפילו רגע אחד,
והמוח הוא כלי להמהשבה והגוף הוא כלי להמוח
וכלי נקראת אימה שהיא מידה היינו צמצום,
כמו שאמר הקב"ה לאיוב איפה היית ביסדי ארץ?
ופירש האלשיך הקדוש שכל הנשמות היו באדם
הראשון מהם בראשו ומהם בשערו ומהם בידיו, וזה
שאל לו הבורא; איפה היית? כלומר באיזה אבר
היית ביסדי ארץ, היינו כשבראתי אדם הראשון,
וזה לשון איפה איה פה? באיזה מקום היית.
שאבר של אדם הוא כלי והוא צמצום שכך יהיה אותו
אבר ולכך נקרא איפה ואח"כ כשנמשך הנשמה מאותו
מקום לגוף בפני עצמו נקרא ג"כ איפה ואדם
שאינו הולך בשכלו בכל פעם במדריגה יותר
גדולה נקרא איפה כלומר איה-פה באיזה מקום
אתה וזוהי קטנות אבל אדם שהולך בשכלו בכל פעם
בעולמות עליונים נקרא י"ש שיוכל לומר יש
אני בכאן וזוהי גדלות
שם דרוש לפסח
התחזקות
פנימית
כשבאה
להצדיק אתערותא דלעילא ונגלו עליו אורות עלאין
וקדושה גדולה אז הסט"א שהוא היצה"ר ממילא
בורחת מעליו ואין להחיצונים שום שליטה,
דק לפעמים מנסה הבורא להצדיק ולוקח מעליו
התעוררות עליונה כדי לנסותו לראות אם יתעורר
מעצמו לזו הקדושה, אז עומד עליו הסט"א שהוא
היצה"ר וצריך הצדיק לחזק עצמו ולדחות ולכלות
מעליו היצה"ר מן המחשבה שלו ומן הדיבור
ומן האברים התחתונים ולדבק עצמו להקדושה. כן
באדם פשוט יש ג"כ זו הבחינה, אף על פי שתמיד
הוא מורגל לילך בדרך היצה"ר ומחשבתו כבר
רגילה לחשוב במ"ז בתפלתו ,וכן פיו הוא כבר רגיל
לדבר דברים בטלים וכיוצא מאברים התחתונים
הם מלאי תאוות גשמיות, רק כששומעים מוסר ודברי
תורה מהצדיק אז מתעוררת בקרבו אהבת הבורא ואז
סר מעליו היצה"ר ואח"כ אחר שעה ושתים שוכח
זאת מלבו ואז חוזר להרגלו הראשון, צריך
האדם לחזק עצמו ולעשות לו דרך ע"י יראה ואהבה
ולא לילך אחר היצה"ר ברגילות שם דרוש לחנוכה
ירידה
לצורך עליה
ויצא
יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפנע במקום כו' הנח
תחילה נבוא להגין הדברים עפ"י שכל מוסר
דרך משל; למה"ד למלך גדול שרצה לנסות את בניו,
מה עשה שלח אותם למרחקים בקטנותם כד לנסותם
ולראות אם יש להם שכל להבין מעצמם כי הם
בני מלכים, ואם ירצו במסירות נפשם לחזור למרחקים
עד שיבואו אצל אביהם המלך אז יקרבם ויהבכם
וירבה להם מתנות. והנח בן אחד כשהגדיל השכיל
בשכלו שהוא בן מלך גדול והלך בדרכים שהם מסוכנים
במסירות נפשו ולא השגיח על מעט פרנסה וצערו
מחמת רוב תשוקתו לבוא אל אביו המלך הגדול,
וכשבא אל אביו היו מחבקים ומנשקים זה לזה והרבה
לו מתנות כיד המלך ובן השני היה ג"כ חכם והתבונן
כי חוא בן מלך רק שלא רצה לסכן נפשו לילך בנתיבות
ששכח מקטנותו ועכ"פ תמיד היה רוצה להתקרב לאביו,
ובן שלישי היה כסיל ולא התבונן כלל כי הוא בן
יקר הערך ולא היה דואג תמיד רק על פרנסה
מחמת שהיה עני. אבל החכם עיניו בראשו מה לו
לדאוג על פרנסה כשיבוא אל אביו המלך ודאי יהא
לו עושר מופלג. והנמשל הוא שהבורא ב"ה שלח הנשמה
לגוף והיא ברתא דמלכא, והגוף הוא רחוק מאד מהקדושה.
ומי שמשכיל בדעתו חוקר ודורש כמו שאמרו חכמים
מאין באת ולאן חתה הולך שנשמתו היא מעולם
העליון ויותר גדולה ממלאכים עליונים, ומתחיל
להתחרט על עוונותיו ומקרב עצמו מעט מעט להקב"ה
ומקדש עצמו בתורה ותפילה וקיום מצוות בחשק
גדול וירא יראת העונש ומשבר גופו וחומריות
שלו בתשובה ובתורה, אחר זה הוא משיג מעט
גדולת הבורא ובא ליראה עילאה ואחכה עילאה הוא
בחינת נשוקין והבא לטהר מסייעין אותו אעפ"י
שמתחילה לא ידע נתיבות החכמה. וכל מי שמקדש
עצמו יותר נותנין מתנה יותר, היינו, נפש רוח
נשמה ח"י. וכשהקב"ה רוצה לנסות הצדיק אם יתחנק
מעצמו לוקח ממנו הבהירות והשצה על זה שידבק
במחשבתו לפי שכלו כגון אם הוא למדן בכוונת
ידבק עצמו אל כוונות ואם לאו בר הכי הוא ידבק
עצמו לפירוש המילות היטב בלי מחשבה זרח
כלל, ואז מסייעין לו מלמעלא ושולחין לו בהירות
יותר גדולה ממה שהי' לו בתחילתו נמצא הירידה
שהיתה לו הוא צורך עליה שבאה לו אח"כ שם ויגש
שויתי
לנגדי תמיד
יזהר
שלא ישכח אפי' רגע אחד מהשי"ת כמו שכתוב שיוויתי
ה' לנגדי תמיד, רק דבר המוכרח צריך לעשות
כמו פרנסות אבל לא להתבלבל דעתו לזה ויקבע
עתים לתורה יום ולילה ולא יהא שום עוולה
ח"ו בפרנסתו, אם עושה פרנסתו באמונה הרי זה
נחשב למצוה כמו תפילין. העיקר שיעשה לו סימנים
תמיד להזכיר עצמו להנצל מהמדות הרעות שיודע
שהוא נכשל בהם, כמו חנופה, לשון הרע ושקרים.
ולא יסמוך על עצמו שינצל בודאי כי אפילו האבות
לא סמכו ע"ז, ואדרבא מי שהא צדיק יותר ראוי
לאחוז עצמו בשפלות יותר ומתירא תמיד מעבירת
שמא ח"ו נכשל כמו שמצינו שיעקב מתירא פן
יגרום החטא, כי הצדיק הוא שפל בעיניו ומחזיק
עצמו לחוטח וכן שמעתי ממורי ורבי שאמר על
חצדיוה וישכר לו איש שילך תמיד עמו ויזכירנו
יראת השם אמר מורי ורבי, שזה כלל נדול בתורה
שם וירא
דבקות
בהבורא
על
ידי גודל דבקות שמדבקים ישראל אל הבורא על
יד זה הבורא משפיע להם שכליות ובהירות גדולה
ועובדים אותו בשכליות ומזה מקבל הבורא מהם
תענוג ותפארת היותר גדולה ומשפיע להם חסדים
ורחמים ורפואת לכל ישראל גאולה וישועה על
ישראל ואז הבורא מתפאר עצמו בישראל משראל מתפארים
בהבורא שם נח
ההכנות
לתפלה
כשבאה
לאדם מחשבה ומתחיל האדם להתבונן באותה המחשבה
מי שלח לו המחשבה ומה היא המחשבה ורואה
שהבורא שלח לו זאת המחשבה כדי שיעבוד אותו
בזאת המחשבה ומקבל תענוג מזה ואח"ב עובד
את הבורא באמת באותה המחשבה וזוהי בחינת עיבור
ויניקה ולידה. שבזמן שבאה המחשבה באדם היתה
בבחינת עיבור שמעובר אותה המחשבה באדם
ואח"כ כשמקבל תענוג מהמחשבה הוא בחינת יניקה
וכשעובד את הבורא בחותה המחשבה הוא בחינת
לידה שבאה המחשבה לידי גמר, ובזו הבחינה היתה
בריאת שמים וארץ וכהוא עיבור ויניקה ולידה
מי שיודע זאת והאיך אפשר להתפלל במרוצה ברגע
אחד הלא צריך לכל דבר ודבר הכנה שהוא עיבור
ויניקה ואחר כך להתפלל שהוא בחינת לידה לכך
צריך שהות לכל דיבור ובפרט כשהולכין לפני מלך
צריך בודאי להתבונן מקודם מה שידבר לפני המלך
ובאיזה אופן ידבר, ואיזה כלי יביא לפני
המלך, והכנה צריכה יותר שעות מגוף התפלה
אלא שאין לנו שכל כ"כ לעשות הכנה כנ"ל, לכך
אנו סומכים על הצדיקים שבדור שעומדים בחצי
הלילה ועושים הכנות לתפלה כגון אדמו"ר הרב
הגאון הקדוש זי"ע ואנו באים להכנות מזומנות
ופותחים את הסידור ומתחילין תיכף להתפלל
בלי שום הכנה שם דרש לימים
נוראים
מידות
טובות ורעות
חעיקר
'שיקדש האדם עצמו שלא תמצא בו שום מידה רעה
כי קודם שהנשמה של אדם באה לעולם התחתון
מראה לח הש"י חג"ע תחתון וג"ע עליון ומשביע
אותה תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם
אומרים עליך צדיק אתה היה בעיניך כרשע. ומראין
לחנשמה חלקה שבגן עדן אם תזכה ומראין לה הגיהנום
איך ידונו שם רשעים שעברו על מצוות של הקב"ה
ומזהירין להנשמה שלא תעבור על מצוותיו
שלא תבוא לגיהנום. וזחהו ויאמר ה' אל אברם
היינו הנשמה לך לך מארצך שתלך למרחוק לטובתך
ולהנאתך מהארציות שלא תמצת בך שום מידה רעה
כמו כעס וגאוה, לשון הרע ורכילות וכיוצא באלו.
ואח"כ וממולדתך פירש, שתקדש ארבע יסודות המולידות
מידות רעות וניתנה הבחירה לאדם שיקדש ד'
סודות ליסודות הקדושה ויהיו נולדים בו
יסודות קדושים וזהו ג"כ ממולדתך שתלך לך מן
המידות רעות למידות קדושות. ואמר מבית אביך
כי לבד המידות רעות שיש לאדם מחמת עצמו
יש באדם לפעמים מידות רעות יותר ויותר קשה
מה שבאים בו מכח חולדה של אביו אם לא היתה בקדושה
או שהיתה הולדת בימי חול ומידות רעות שבאות
מכח הולדה קשא יותר לשבר אותן מן חמידות
הבאות מיסודות של אדם עצמו. וזהו מבית אביך
מהיסודות שנולדו בשעת הולדה ובזה תזכח אל
הארץ אשר אראך, אשר אני אראה אותך תיכף ומיד
חלקך בגן עדן. והיא העצה של האדם שיזכור תמיד
יראת העונש של גיהנום, ומה שהשביע הקב"ה
לחנשמה שלא תעבור על מצוותיו כי יש גיהנום
על כל עבירה ועבירת ואין הקב"ה מוותר אפילו
על כל דבר קטן ואפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו
מגדין לו בשעת הדין ומכל שכן עבירת שיסבול
בגיהנום כמה יסורין שם
לך
רם על
כל גויים
רם
על כל גוים ה' על השמים כבודו, ולכאורח קשה;
הלא הבורא הוא רם על כל רמים ומה הוא אומר על
כל גוים? ונראה לפי שיש מחכמי האומות שאומרים
שמאמינים שיש בורא והוא ברא את השמים והארץ
וכל הברואים רק שאינו משגיח על עולם השפל בפרטי
פרטות לפי שזה אין כבודו ומסר אותם תחת המזל.
ובאמת שטות גדולה היא כי הבורא משגיח על הכל
בפרטי פרטות וזה הוא שאמר דוד המלך רם על כל
גוים ה' היינו מה שהגוים אומרים שהוא רם
ועל השמים כבודו ואינו משגיח על התחתונים ומסר
אותם תחת המזל זה הוא הבל וריק אבל אנו אומרים
מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות
היינו שרואה ומשגיח בתחתונים בפרטות מקים
מעפר דל מאשפות ירים אביון שם לקוטים
תלמידיו
מבכים את פטירתו
עם
פטירתו של רבי אהרן מז'יטומיר בכו תלמידיו
בכי מר. אמר להם מה אתם בוכים? סוף כל אדם
למות. ענו איך לא נבכה ולא נכה ראשנו אחר
כי תעזוב אותנו ונשאר כצאן בלא רועה? הצדיקים
האחרים אשר בדורנו עבודתם מוסתרת מאד ולא נראה
מהם שום התגלות העבודה כאשר הורגלנו אצלך.
ודבר על לבם ואמר בזו הלשון; תדעו שהצדיקים
שיהיו באחרית הימים בעקבתא דמשיחא יהיו
יותר גדולים ממני, ובכל דבר שיעשו ייחדו יחודים
יותר נוראים ממה שהיינו מייחדים בתורתנו ובתפלותינו
ספר הסתלקות ע' כ"ז